עו"ד גיל-עד נ' ג'אדווב

פסק דין

בפניי תביעה כספית לשכר ראוי בסך של 143,780 ₪, אשר הוגשה על ידי התובע עורך דין במקצועו, נגד הנתבע, איש עסקים בעל אזרחות אמריקאית, העוסק ברכישת נדל"ן ועסקים בישראל עבורו ועבור קבוצות משקיעים אותם הוא מאגד או מייצג.

תמצית טענות התביעה

התובע ועו"ד שרונה חריש (להלן: גב' חריש") העובדת במסגרת משרדו של התובע, ייצגו את הנתבע כעורכי דין בפעילותו העסקית. התובע מציין, כי הוא וגב' חריש, הינם עורכי דין ותיקים ומיומנים.

התובע וגב' חריש ייצגו את הנתבע בפרויקטים בעבר, רובם רחבי היקף ובשווי כספי גבוה, אשר הצריכו בין היתר, את בדיקת הפרויקט, זכויות הבעלות בו, ניהול מו"מ וכו'.

כיוון שהנתבע שוהה רוב הזמן בחו"ל ובהתאם לבקשתו, התובע וגב' חריש פעלו עבורו בפרויקטים שונים ברחבי הארץ ובדקו נושאים שאינם רק בתחום המשפטי, כולל אופציות כלכליות ורווחיות.

התובע וגב' חריש בצעו עבודות אלה עבור הנתבע במשך מספר שנים, כאשר חלק מהעסקאות יצאו אל הפועל בסופו של יום וחלקם האחר לא.

הוסכם בין הצדדים, כי בגין עבודת התובע ומשרדו, ישלם לו הנתבע שכ"ט בשיעור אחוז אחד מערך העסקה במידה וזו תתממש. במידה והעסקה לא תתממש וכיוון שהתובע ומשרדו פעלו עבור התובע בעניין אותה עסקה, ישלם הנתבע לתובע שכר ראוי בגין הפעולות המשפטיות שביצע עבור הנתבע. זאת כיוון שמדובר בפרויקטים בהיקפים גדולים.

שכר הטרחה אשר לו עותר התובע בתביעה זו, הינו בגין שני פרויקטים שהנתבע לא שילם את שכר טרחתו של התובע.

א. פרויקט רכישת בנק לאומי בירושלים )להלן: "הבניין").

ב. פרויקט רכישת נאות גיל עוז.

בשני פרויקטים אלה הושקעה על ידי התובע וגב' חריש עבודה משפטית רבה ומורכבת, עד למועד בו הורה הנתבע לתובע להפסיק את העבודה המשפטית.

בהקשר פרויקט רכישת בניין בנק לאומי בירושלים, טוען התובע, כי הנתבע פנה אל גב' חריש בתחילת חודש מרץ 2008 והודיע לה כי הינו מעוניין לרכוש את הבניין, שמשתרע על שטח בנוי של כ-4,000 מטר, הינו בן 9 קומות וממוקם על מגרש בגודל 805 מ"ר במרכז ירושלים. זאת, לאחר שמתווך בשם עופר איטה הודיע לו, כי ניתן לרכוש את הבניין בסכום של 66 מיליון ₪ בצירוף מע"מ.

בתאריך 6/3/08 זומנה גב' חריש לפגישה דחופה עם הנתבע במלון שרתון בת"א, הנתבע הציג בפניה מצטרפים פוטנציאליים לקבוצת הרכישה והודיעה לה, כי בכוונתו לשלוח לבנק לאומי הצעה בלתי חוזרת לרכישת הבניין, כדי שהעסקה לא תישמט מידיו.

גב' חריש הציעה לנתבע לא למהר בחתימה על מסמך כזה, אלא להשלים את בדיקת זכויות הבעלות, לקבל הערכת שווי מקרקעין משמאי וכן לבדוק את האפשרות להשכרת הבניין והתשואות האפשריות שעשויות להתקבל ממנו.

בדיעבד, הסתבר כי חששותיה היו מוצדקות והנתונים לגבי שווי הבניין, אשר סיפק המתווך לנתבע לא היו נכונים. אך הנתבע לא קיבל את הצעתה של גב' חריש והודיע לה, כי הוא מתכוון לשלוח את ההצעה הבלתי חוזרת. גב' חריש התרתה שוב בנתבע לנהוג בזהירות, אך משהאחרון עמד על דעתו לחתום על מסמך ההצעה הבלתי חוזרת, הסכימה גב' חריש להמשיך בייצוג.

באותו יום, ב-5/3/08, תרגמה גב' חריש לנתבע את נוסח מכתב ההצעה הבלתי חוזרת שמסר המתווך לנתבע, תוך שהמתווך טען, כי זה היה הנוסח שהוכתב מבנק לאומי. הגב' חריש ערכה במסמך זה שינויי נוסח, הכתיבה באנגלית לגב' טל פיירמן מטעם הנתבע את הנוסח המתוקן של מכתב ההצעה הבלתי חוזרת ונוסח זה, באנגלית, בכתב ידה של גב' פיירמן נשלח בפקס מהמלון למשרד התובע, שם הודפס ונשלח שוב בפקס למלון. גב' חריש מסרה את הנוסח המתוקן לנתבע שעדיין שהה בפגישה עם שותפיו.

לאחר כ- 5 שעות עזבה גב' חריש את המלון ולאחר עזיבתה נחתם מכתב ההצעה הבלתי חוזרת על ידי הנתבע ונשלח לבנק לאומי.

טיוטת חוזה המכר וחוזה השכירות הראשוניים, לגבי עסקת רכישת הבניין, הוכנו על ידי בנק לאומי. גב' חריש וב"כ הבנק ניהלו מו"מ ארוך במשך מספר שיחות טלפון ארוכות של כשעה כל אחת, הוחלפו בינה לבין נציגי הבנק טיוטות והערות, ולאחר מכן הנתבע המציא אישור מהבנק בו מתנהלים עסקיו בחו"ל, כי הוא יוכל לעמוד בהתחייבות של 20,000 דולר.

ביום 30/3/08 ללא ידיעת גב' חריש, החליט הנתבע בהנחיית המתווך לשנות את העסקה. הוא חזר בו מהצעה בלתי חוזרת אשר מסר לבנק לאומי והוא ביקש במקומה זכות בלתי חוזרת לקבלת אופציה לממש את ההסכם עד 31/12/08, כאשר במידה ולא יעשה כן ישלם 4,000,000 מיליון ₪ והכל, לצורך הבטחת אי חזרתו מההתחייבות לרכוש את הבניין ולהשלים את סיום ההסכם עד ליום 31/12/08.